<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן שפ"א</h1>
<h2>דף כ:</h2>
עוד שאלת, המשכיר בית לחברו לזמן, אם יוכל לאסרו עליו תוך אותו זמן אם לאו. תשובה דבר זה תלוי באשלי רברבי ובהלכות גדולות, בערכין [כ"א ע"א] ובנדרים [מ"ו ע"א] ובכתובות [נ"ט ע"ב] גם בירושלמי [פסחים פ"ד ה"ט]. ואם באתי לכתוב דרך פרטן של הלכות הללו יארך הענין. וכמדומה שכבר שמעת מפי הענין כהויתו ודברי האוסרין וטעמן ודברי המתירין וראיותיהן. ורת"ם ז"ל ומורי ה"ר יונה ז"ל והרב בעל העטור ז"ל כך נראית הסכמתם שאינו יכול לאסור, לפי שהבית מושכר אצל השוכר לדירה ופירות הבית לשוכר הן והיינו הדירה, ואין אדם אוסר נכסי חברו על חברו [נדרים מ"ז ע"א]. ודעתי גם כן נוטה לזה אלא שמגדולי המורים יש שאסרו. והגדולה שבראיותהן היא מאותה שאמרו בערכין פרק משקלי עלי [כ' ע"ב] המשכיר בית לחברו ונתנגע אע"פ שחלטו כהן אומרין לו הרי שלך לפניך נתצו חייב להעמיד לו בית הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש, ואוקימנא דהקדישו המשכיר והדר בו מעלה שכר להקדש, ואקשינן היכי מצי דייר ביה במעילה קאי. ואני פרשתי דהתם במשכיר בית סתם ואחר כך נתן לו בית זה, דהשתא לא קנה בית זה ממש, ולפיכך יכול המשכיר לאסרו עליו. אבל באומר בית זה לא. ותדע לך דבבית סתם קאמא, דהא קתני נתצו חייב להעמיד לו בית, ואלו אמר לו בית זה אפילו נתצו אינו חייב להעמיד לו בית אחר, וכדאמרינן בבבא מציעא [ק"ג ע"א] בית זה נפל אזדא. וזו היא שאמרתי לך ולא כמו שכתבת משמי בשאלתך. ומכל מקום ראוי להחמיר כדברי האוסרים.
